קצת בדומה לגידול עציצים או יוגה, גם אחזקת הבית היא כלי מדיטטיבי ורפלקטיבי.
בלב הרעיון נמצאת האמונה שהדרך בין הרגש לבית היא דרך דו סטרית. פעם אחת אפשר להרגיש רע ולראות את זה על מצב הבית שלנו, ופעם אחת אפשר להתחיל לדאוג לסביבה הביתית שלנו ולראות את השינוי מתגשם גם בתוכנו.
זו תחושת המסוגלות וההערכה העצמית שנבנית לאדם שמכיר את ביתו, דואג לביתו ולאחזקתו. הכלים בחשיבה הזאת הם פרקטיים: איך צובעים נכון, איך סותמים חור בקיר, איך משחררים סתימה, איך מחליפים ברז, איך מתקינים מדף, איך בודקים את המרזבים. ההכנה של הבית היא עונתית, ומושפעת מהשנה בדיוק כמו שתילה של ירקות ועשבים בגינה. ההתעסקות מחברת אותנו למעגל החיים, מייצבת אותנו על הקרקע, והבית מתחיל לעטוף לא רק את הגוף הגשמי שלנו, אלא גם הופך למקור בטחון וגאווה לנפש.
אני יובל, מחבר הספר ״זן ואומנות אחזקת הבית״, מנחה סדנאות, מרצה, מנהל קהילת ״הפטיש העברי״, קבלן שיפוצים בעל התמחות באינסטלציה.
כשהשתחררתי מהצבא הלכתי ללמוד אינסטלציה, והתחלתי לעבוד בשיפוצים ובעבודות גבס. הכרתי כל פינה וכל סדק באלפי בתים בישראל, ושוחחתי עם מספר זהה של בעלי בתים ושל משפחות.
בכל בית שהגעתי אליו, ראיתי את היחס של האדם לביתו, כשבדרך כלל היחס שלו לבית תאם את היחס שלו לעצמו, ואליי.
בכל פרוייקט שלקחתי על עצמי, עמדו לנגד עיניי המטרה והרצון ללמד את בני המשפחה או את האדם שעמד מולי לדאוג לבית שלהם כשאלך, לתחזק את המבנה הזה שמגן עליהם, ושהוא חלק מהם, כדי למנוע או לאחר את הביקור הבא שלי, אבל לא רק.
עכשיו אני מאושר להפוך את התשוקה הזו לדבר העיקרי שאני עושה, ולהעביר הלאה את הגישה שאימצתי עם השנים, את הרעיון של דאגה למקום המחיה שלך כדרך של דאגה לעצמך, וזה בעצם כל הרעיון של זן ואומנות אחזקת הבית.
זו, על קצה המזלג, המשמעות של זן ואומנות אחזקת הבית.
